<h1>ספר השולחן הלכ' תפילה שער שישי</h1>
<h2>דף לא.</h2>
כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב, חוץ מפרשת האזינו שהראשון קורא מהאזינו עד זכור ימות עולם, והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו. והשלישי מירכיבהו עד וירא י"י וינאץ, והרביעי מן וירא וינאץ עד לו חכמו ישכילו זאת, והחמישי מלו חכמו עד כי אשא, והששי מכי אשא עד סוף כל השירה, והסימן הזי"ו ל"ך. ולפיכך פוסקין בה בענינות אלו, מפני [ש]הן תוכחות כדי שיחזרו העם בתשובה. קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהן אלא אחד קורא אותם, מתחיל בפסוק שלפניהם ומפסיק בפסוק של אחריהם, לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. וקללות שבמשנה תורה אם רצה לפסוק בהם פוסק. וכבר נהגו העם שלא לפסוק בהם אלא אחד קורא אותם. שמונה פסוקים שבסוף התורה, שהם מן וימת משה עד לעיני כל ישראל, יחיד קורא אותן בבית הכנסת. לומר שאין מפסיקין בהן לקרות בהן לשני בני אדם אלא ליחיד קורין אותו, ולא כדברי הרמב"ם ז"ל, שכתב שיחיד קורא אותן לומר שאין צריך שיהא עשרה בבית הכנסת, אלא ביחיד קורין אותן. אבל הנכון שצריכין עשרה, כי למה לא יהו צריכין קדושה כשאר התורה.
